יוקר המחיה
פירוק מונופולים
רשות התחרות צריכה להיות מוסמכת לפרק חברות ולקבוע תקרות מחיר.
בשוק של עשרה מיליון איש, הבנקאות, המזון, הביטוח והשילוח נשלטים כל אחד בידי קומץ חברות.
מה עומד על הפרק
רשות התחרות מפקחת על מונופולים, קרטלים ומיזוגים. בשוק של עשרה מיליון איש, הבנקאות, המזון, הביטוח והשילוח מוחזקים כל אחד בידי מעט חברות. השאלה אם להעניק לה כלים חדים יותר — פירוק כפוי, פיקוח מחירים, קנסות מהירים — חוזרת לכנסת אחת לכמה שנים.
הטיעון בעד
- שוק קטן מתרכז מהר. ברגע שנשארו בענף שלושה שחקנים, המחירים מפסיקים לרדת מעצמם.
- רגולטור שיכול להורות על פירוק ולקנוס במהירות משנה התנהגות לפני שהצרכנים משלמים ביתר במשך שנים.
- רשויות תחרות במדינות OECD אחרות כבר מחזיקות בסמכויות האלה. הרשות בישראל לא.
הטיעון נגד
- המשק הישראלי קטן. חברות זקוקות לגודל כדי לייצא וכדי להצדיק השקעות כבדות.
- סמכות לפרק חברות או לקבע מחירים יוצרת אי-ודאות. משקיעים מתמחרים אותה, וההיצע עלול להצטמצם.
- המחירים הגבוהים נובעים בעיקר מחסמי יבוא ומעלות הקרקע. רגולטור תחרות אינו יכול לגעת באף אחד מהם.
שני הצדדים מוצגים באותו מספר טיעונים ובאורך דומה. זה כלל של האתר, לא צירוף מקרים.
מה הכנסת הבאה יכולה להחליט
תיקון חוק התחרות הוא הצבעה בכנסת. כוח האדם ותקציב האכיפה של הרשות הם סעיף בתקציב המדינה, והסכם קואליציוני יכול לחייב את משרד הכלכלה בתוכנית להפחתת ריכוזיות בענפים מוגדרים.