דת ומדינה
נישואים אזרחיים
הנישואים בישראל צריכים להישאר בידי רשויות הדת.
בישראל אין נישואין אזרחיים. אלפי זוגות נישאים בקפריסין, והמדינה רושמת אותם בדיעבד.
מה עומד על הפרק
בישראל אין נישואים אזרחיים. יהודים יכולים להינשא רק דרך הרבנות הראשית; מוסלמים, נוצרים ודרוזים דרך בתי הדין שלהם. זוגות שהרבנות לא תשיא — עולים רבים שאינם רשומים כיהודים, זוגות מעורבים, זוגות חד-מיניים — טסים לקפריסין, והמדינה רושמת אחר כך את הנישואים.
הטיעון בעד
- מרשם נישואים יהודי אחד הוא מה ששומר על העם היהודי כקהילה אחת שיכולה להתחתן בתוך עצמה.
- שני מסלולים מקבילים ייצרו בתוך דור משפחות שמעמדן שנוי במחלוקת ושלא יוכלו להתחתן זו עם זו.
- התשובה היא רבנות מתפקדת ומקבלת יותר שפותרת את המקרים הקשים, לא מרשם שנחצה לשניים.
הטיעון נגד
- היכולת של אזרח להתחתן בארצו לא צריכה להיות תלויה במה שבית דין דתי חושב על ייחוסו.
- הכלל הנוכחי שולח זוגות להינשא בקפריסין ומשאיר רבים כידועים בציבור, בלי ההגנות של נישואים.
- מסלול אזרחי אינו לוקח דבר מאיש. חתונה דתית נשארת זמינה לכל מי שרוצה בה.
שני הצדדים מוצגים באותו מספר טיעונים ובאורך דומה. זה כלל של האתר, לא צירוף מקרים.
מה הכנסת הבאה יכולה להחליט
הכנסת תצטרך לתקן את חוק 1953 המעניק לבתי הדין הרבניים סמכות ייחודית בנישואים וגירושים של יהודים, או להרחיב את מרשם הזוגיות האזרחית הקיים לחסרי דת. הסכמים קואליציוניים חסמו את שניהם.